חלק ניכר מתביעות רשלנות רפואית הן בגלל רשלנות רפואית במהלך הליך ניתוחי. ניתוח הוא בעצם פעילות רפואית פולשנית, היוצרת שינוי רפואי מתוכנן אצל המטופל. במקרים מסוימים כאמור, מתעורר לאחר הניתוח חשד למקרי רשלנות רפואית שיש לבדוק מהיסוד, ולהחליט האם אכן מדובר במקרה כזה, והאם יש עילה לתביעה משפטית בגין אותו מקרה.
בתביעות של רשלנות רפואית לאחר ניתוח, יש שתי עילות מרכזיות העומדות ותקפות בבית משפט:
ביצוע ניתוח ללא הסכמה מדעת. כאן הכוונה למקרה שבו המטופל לא ידע את כל המידע הראוי לגבי הניתוח, ובכל זאת הניתוח בוצע ללא מסירת מלוא המידע. על פי החוק הרופא חייב לספק למטופל אינפורמציה מלאה ומפורטת על הניתוח שהוא עומד לבצע, ובעיקר לדווח לו על תופעות הלוואי העלולות לנבוע מאותו הליך ניתוחי. על פי החוק הרופא חייב להחתים את המטופל על אישור, בו הוא מצהיר, כי הוא קיבל את כל האינפורמציה בהקשר להליך הניתוחי, וכי הוא מסכים לניתוח. במקרים רבים המטופל אינו זוכה להסבר מלא, ולכן, ההחלטה לעבור את הניתוח אינה מהווה הסכמה מדעת. במידה וייגרם נזק למטופל הוא יוכל לתבוע את הרופא על כך שלא העביר לו את המידע כנדרש.
ניתוח בסטנדרט רפואי לא סביר (חוסר זהירות). זהו מקרה בו הליך של ניתוח נעשה תוך אי זהירות מספקת בהליך כולו, וגרם נזק למנותח. במקרה כזה על המגיש תביעת רשלנות רפואית יהיה להוכיח, כי הרופא המנתח לא נהג כ"רופא סביר", על פי הגדרת החוק. הנזק במקרה כזה הוא כמובן עניין ברור של רשלנות רפואית. הנזק יכול להיות השארת גוף זר בגוף החולה, הוצאת תחבושות בצורה לא תקינה, התעוררות מהרדמה באופן לא תקין ועוד סיבוכים שונים.
סוגי ניתוחים
רשלנות רפואית בניתוח יכולה להיווצר גם בניתוח אלקטיבי (מבחירה) וגם בניתוח חירום. למרות הבהילות שבניתוח חירום, יש צורך לעדכן את המנותח בסיכונים שבניתוח או את בני משפחתו המתלווים אליו. בשני המקרים, שתי העילות תקפות ועומדות בבית משפט, בעת הגשת תביעה על רשלנות רפואית.